"מסע תגליות אמיתי איננו למצוא נוף חדש אלא להיות בעל עיניים חדשות" פרוסט

המסע ביוגה הוא מסע לשינוי פנימי. השחרור מהסבל שהיוגה מבטיחה (ומקיימת) מתרחש לא בגלל שהמציאות החיצונית משתנה, אלא בגלל שהתפיסה של ההולך בדרך מתחדדת.

הגורם הראשוני לסבל לפי היוגה הוא ה-אוידיה- חוסר ההבחנה ביננו (מודעות) לבין החומר(הכרה, גוף וכל עולם התופעות). אנחנו גדלים בתוך צורה, מלמדים אותנו שהיא אנחנו, אנחנו מזוהים עם זה וסביב זה האישיות מתפתחת. אנחנו מחזיקים בדעות מסויימות, מפתחים ראיית עולם, וככה אנחנו מסתובבים בעולם.

אז אי ההבחנה בין החומר לרוח, מובילה להזדהות (אסמיתה) עם החומר ואנחנו מתמלאים בהזדהויות, עם המחשבות שלנו ועם הרגשות שלנו ועם התחושות שלנו. זה תהליך התפתחות טבעי ונורמלי ואין איתו שום בעיה. הוא נכון מבחינה הישרדותית, אבל הוא גורם לסבל ותכף נראה מה ליוגה יש לומר בנידון.

ההזדהות יוצרת משיכה ודחייה. רגה דבשה. אנחנו חיים בתוך מנגנון המייצר ניסיונות אינסופיים לייבוא של עונג ודחייה של סבל. אנחנו כל הזמן מנסים שיהיה לנו נעים וטוב ובמקביל מנסים להרחיק מאיתנו את מה שמכווץ ומטריד. המציאות מביאה לנו כל הזמן כיווצים והתרחבויות, זה הטבע שלה, כמו הלב מתכווץ ומתרחב. מבחינתנו כיווץ זה לא טוב והתרחבות זה טוב. אז אנחנו מג'נגלים...מנסים למצוא פתרון אבל כמה שננסה, לא נצליח להיות כל הזמן בהתרחבות. זה פשוט לא טבע הדברים, ולכן הסבל, התסכול, וחוסר שביעות הרצון. 

מתוך הסבל נולד הפחד (אבהיניבשה) ההיצמדות לחיים והפחד מהמוות הם התשוקה והדחייה בצורה האולטימטיבית שלהם. באיזשהו שלב נשים לב שגם הרגעים המשמחים עוברים, ובתוכם כבר מתחיל הפחד שההתאהבות הזו תגמר, שיקרה משהו לילדים, שלא יהבו אותי. וברגעים המכווצים יש את הפחד שלא יגמרו, שהמחלה לא תחלוף, שההרגשה הנוראית הזו תשאר לנצח, שהחרדה תחזור, שהבוס שוב יכאס.

מנגנון הסבל על פי היוגה הוא בלתי נמנע, ככה פועלת המערכת האנושית. אבל בני האנוש זכו במודעות ועל כן הם יכולים להתחיל תהליך של יוגה ולהשתחרר מהסבל. התהליך הוא גדילה במודעות. בעזרת הנחיה נכונה אנחנו יכולים להבין את טבע העצמי. אנחנו יכולים להתחיל להתבונן על תהליכים בחיינו וליצור הזדהות נכונה, עם הטבע המודע ולא זה החומרי. ואז לא נסבול מהבלתי נמנעות של הכיווץ והדחייה, ונוכל להמשיך ולפעול בחיים למרות הפחד ובאיזשהו שלב גם להפרד ממנו.

פעם נתקלתי בספר יוגה שנקרא "חופש זה לא סופשבוע בטוסקנה", אני כבר לא זוכרת את שם המחבר.  המחשבה הרגילה של חופשה היא לשנות אוירה, לראות נופים חדשים, לשבור שגרה וכך ליצור התאווררות. זה מחזיק מעמד לקצת זמן אחרי החזרה הביתה ואז שוכחים והשגרה שוב נכנסת. חופש לעומת זאת הוא שינוי פנימי חד כיווני שלאחריו כבר אין חזור אל ההכרה הישנה עם ההזדהויות הכוזבות שלה והאשליות שבסופן תסכול. חופש הוא מושג אמיתי שהצועדים בדרך היוגה חווים אותו הולך וגדל ומתרחב בחייהם בכל יום עוד ועוד.

נמסטה,

נינה